Vayedaber

הלכה: הָאִישׁ מַדִּיר וכו'. אִישׁ. אֵין לִי אֶלָּא אִישׁ. אִשָּׁה מְנַיִין. תִּלְמוּד לוֹמַר. צָרוּעַ. בֵּין אִישׁ בֵּין אִשָּׁה בֵּין קָטָן. אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר אִישׁ. לְעִנְייָן שֶׁלְּמַטָּן. הָאִישׁ פּוֹרֵעַ וּפוֹרֵם. אֵין הָאִשָּׁה פוֹרַעַת וּפוֹרֶמֶת.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

גמ' איש. כתיב איש צרוע הוא אין לי אלא איש וכו' ואיידי דקתני הכא האיש מדיר בנו בנזיר והאיש מגלח על נזירות אביו אבל לא האשה נקט נמי להא כדקחשיב להו בפרק ג' דסוטה בדברים שבין האיש להאשה:

משנה: הָאִישׁ מַדִּיר אֶת בְּנוֹ בַּנָּזִיר וְאֵין הָאִשָּׁה מַדֶּרֶת אֶת בְּנָהּ בַּנָּזִיר. 19b כֵיצַד גִּילַּח אוֹ שֶׁגִּילְּחוּהוּ קְרוֹבִים. מִיחָה אוֹ שֶׁמִּוּחוּהוּ קְרוֹבִים. הָֽיְתָה לוֹ בְהֵמָה מְפוֹרֶשֶׁת הַחַטָּאת תָּמוּת. וְהָעוֹלָה תִּקְרַב עוֹלָה. וְהַשְּׁלָמִים יִקְרְבוּ שְׁלָמִים וְנֶאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד וְאֵינָן טְעוּנִין לֶחֶם. הָיוּ לוֹ מָעוֹת סְתוּמִים יִפְּלוּ לִנְדָבָה. מָעוֹת מְפוֹרָשִׁין דְּמֵי חַטָּאת יֵלְכוּ לְיַם הַמֶּלַח לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין. דְּמֵי עוֹלָה יָבוֹאוּ עוֹלָה וּמוֹעֲלִין בָּהֶן. דְּמֵי שְׁלָמִים יָבִיא שְׁלָמִים וְנֶאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד וְאֵינָן טְעוּנִין לֶחֶם. הָאִישׁ מְגַלֵּחַ עַל נְזִירוּת אָבִיו וְאֵין הָאִשָּׁה מְגַלַּחַת עַל נְזִירוּת אָבִיהָ. כֵּיצַד מִי שֶׁהָיָה אָבִיו נָזִיר וְהִפְרִישׁ מָעוֹת סְתוּמִים עַל נְזִירוּתוֹ וּמֵת וְאָמַר הֲרֵינִי נָזִיר עַל מְנָת שֶׁאֲגַלַּח עַל מָעוֹת אַבָּא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי הֲרֵי אֵילּוּ יִפְּלוּ לִנְדָבָה אֵין זֶה מְגַלֵּחַ עַל נְזִירוּת אָבִיו. אֵיזֶהוּ מְגַלֵּחַ עַל נְזִירוּת אָבִיו. מִי שֶׁהָיָה הוּא וְאָבִיו נְזִירִים וְהִפְרִישׁ אָבִיו מָעוֹת סְתוּמִים לִנְזִירוּתוֹ וָמֵת זֶהוּ שֶׁמְגַלֵּחַ עַל נְזִירוּת אָבִיו.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

א''ר יוסי וכו'. ואין הלכה כרבי יוסי אלא בין שמת אביו ואמה הריני נזיר על מנת שאגלח על מעות אבא ובין שהיו הוא ואביו נזירי' ומת אביו מגלח על נזירות אביו ואם היו בנים רבים וקדם אחד מהן וגלח על נזירות אביו זכה:

האיש מגלח על נזירות אביו ואין האשה מגלחת על נזירות אביה. ואפילו היא בת יורשת ודבר זה הלכה מפי הקבלה:

כיצד גילח. כלומר כיצד יעשה האב בקרבנות בזמן שגלח הבן ולא קבל הנזירות או שגלחוהו קרובים או שמיחוהו קרובים:

מתני' האיש מדיר את בנו בנזיר. כשהוא קטן עד שיביא ב' שערות אחר שיהיה בן י''ב שנים ויום א' וכל דין נזירות עליו ואביו מביא קרבנותיו ואם נטמא מביא קרבן טומא' והאי מדירו שאומר לו תהא נזיר או הרי בני פלוני נזיר והוא שלא ימחה לו הבן ולא הקרובים ודוקא כשימחה הוא או מיחוהו קרובים מיד אבל אם התחיל לנהוג נזירות או שקבל עליו הנזירות תו לא מצי לממחי לא הוא ולא קרובים ודבר זה הלכה מפי הקבלה ואינו נוהג בשאר נדרים:

מָהוּ שֶׁתָּחוּל עָלָיו נְזִירוּתוֹ וּנְזִירוּת אָבִיו כְּאַחַת. מַעֲשֶׂה בְּרִבִּי חֲנִינָה בֶּן חֲנִינָה שֶׁהַדִירוֹ אָבִיו וְהָיָה רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל בּוֹדְקוֹ אִם הֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת. אָמַר לוֹ. מִפְּנֵי מַה אַתָּה בּוֹדְקֵינִי. אִם נְזִירוּת אַבָּא עָלַי הֲרֵינִי נָזִיר וְאִם לָאו הֲרֵינִי נָזִיר מִכְּבָר. עָמַד רַבָּן גַּמְלִיאֵל וּנְשָׁקוֹ עַל רֹאשׁוֹ וְאָמַר לוֹ. בָּטוּחַ אֲנִי שֶׁאֵי אַתְּ יוֹצֵא מִן הַזִּיקְנָה עַד שֶׁתּוֹרֶה הוֹרָאוֹת בְיִשְׂרָאֵל. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר בַּר צָדוֹק. אֲנִי רְאִיתִיו יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ בְּיַבְנֶה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

הריני נזיר מכבר. כלומר מעכשיו שאהא נזיר בשביל עצמו:

מהו שתחול עליו נזירותו ונזירות אביו כאחת. בזמן אחד ולמ''ד לעיל עד שיביא שתי שערות הוא דבעי דמשכחת לה שהגיע לעונת נדרים ואביו מדירו ונדרי עצמו ג''כ נדרים הוו ופשיט לה מהאי מעשה כו' דחלו כאחת:

גִּילַּח אוֹ שֶׁגִּילְּחוּהוּ קְרוֹבִים. מִיחָה אוֹ שֶׁמִּוּחוּהוּ קְרוֹבִים בְּכָל לְשׁוֹנוֹת כְּמִי שֶׁמִּיחָה. יָשַׁב לוֹ לִפְנֵי הַסַּפָּר כְּמִי שֶׁלֹּא מִיחָה. קָרוֹב מָהוּ שֶׁיִּמְחֶה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

קרוב מהו שימחה. אלא הא הוא דמיבעיא לן אם אחר שישב לפני הספר אכתי הקרוב יכול למחות או לא וכלומר למאי דאמרן דהמחאה צריך להיות מיד כששמעו כדפרישית במתני' ולפיכך בעי הש''ס אם הקרוב יכול למחות עוד בכה''ג מי אמרינן הא דלא מיחה עד עכשיו משום שראהו יושב לפני הספר וכסבור היה שמעצמו ימחה ויתגלח והוי השתא כמו ששמע בתחלה ויש לו עדיין כח למחות או דלמא אפילו הכי אמרינן כיון שלא מיחה מיד ששמע שוב אינו יכול למחות ולא איפשיטא:

ישב לו לפני הספר. כלומר בהא ודאי פשיטא לן שאם ישב לפני הספר לא אמרינן דגלה דעתו שרוצה להתגלח והוי מחאה אלא עדיין כמי שלא מיחה הוא:

בכל לשונות כמי שמיחה. כלומר בכל הלשונות שאומר ומגלה דעתו שאינו רוצה בנדרו כמי שמיחה בפירוש הוא ואין כאן קפידא אם אומר אין כאן נדר או בטל הוא כדמחלקינן לעיל הלכה ב' בהפרת הבעל לאשה:

הָאִישׁ מַדִּיר וְהָאִישׁ מְגַלֵּחַ. רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי מֵאִיר. כֹדֹ דְּבָרִים מְקוּלֵּי בֵּית שַׁמַּי וּמְחוּמְרֵי בֵּית הִלֵּל וְזֶה אֶחָד מֵהֶן. בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים. אֵין הָאִישׁ מַדִּיר אֶת בְּנוֹ בַּנָּזִיר. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים. מַדִּיר בְּנוֹ בַּנָּזִיר. תַּנֵּי בְנִיזְרֵי מֵרֶחֶם. אִית דְּבָעֵי מֵימַר. עַד שֶׁיָּבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת. אִית דְּבָעֵי מֵימַר. עַד שֶׁיָּבוֹא לְעוֹנַת נְדָרִים. הַכֹּל מוֹדִין שֶׁאִם יָבוֹא לְעוֹנַת נְדָרִים שֶׁאֵינוֹ מַזִּירוֹ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ואית דבעי מימר עד שיבא לעונת נדרים. היינו שנת י''ג דמבן י''ב שנים ויום אחד עד י''ג ויום אחד עונת נדרים מיקרי דבודקין אותו אם יודע לשם מי נדר כדתנן בפרק יוצא דופן ועד י''ב שנים ויום אחד הוא דקאמרי ב''ה שאביו מדירו אבל משבא לעונת נדרים הכל מודים אפילו בית הלל שאינו מדירו דכיון שהוא בעצמו הגיע לעונת נדרים לא חייל עליה נדריה דאב:

אית דבעי מימר. עד שיביא שתי שערות אחר י''ג שנים יכול להדירו לב''ה:

בניזורי מרחם. בנזירות שאדם מדיר את בנו תנינן פלוגתא דתנאי ועל שם שאביו יכול להדירו מרחם קרי ליה נזיר מרחם וכן הוא לקמן בפ''ז סוף הלכה א' שהקדישו אביו מרחם ופליגי בה אליבא דב''ה עד אימתי יכול להדירו:

הלכה: בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים הֶקְדֵּשׁ טָעוּת הֶקְדֵּשׁ כול'. תַּמָּן תַּנִּינָן. הַמִּתְכַּוֵּן לוֹמַר תְּרוּמָה וְאָמַר מַעֲשֵׂר. מַעֲשֵׂר וְאָמַר תְּרוּמָה. עוֹלָה וְאָמַר שְּׁלָמִים. שְּׁלָמִים וְאָמַר עוֹלָה. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. בָּא לוֹמַר חוּלִין וְאָמַר עוֹלָה. קִדְּשָׁהּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. בְּמִתְכַּוֵּין לְהַקְדִּישׁ אֲנָן קַייָמִין אֶלָּא שֶׁהוּא טוֹעֶה מִשׁוּם דָּבָר אחת. הִיא מַתְנִיתָא מַה הִיא. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יִרְמְיָה בְמַחְלוֹקֶת. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי דִּבְרֵי הַכֹּל.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

גמ' תמן תנינן. בפ''ג דתרומות:

שלמים ואמר עולה. לא אמר כלום עד שיהו פיו ולבו שוין שלא יהו מכחישין זה את זה:

בא לומר חולין. אמתני' דהכא קאי לב''ש דקסברי הקדש טעות הקדש אפילו לא נתכוין בתחילה להקדישו כלל והיה בא לומר חולין ואמר עולה נמי קדשה:

רבי יוסי אמר במתכוין להקדיש אנן קיימינן. שנתכוין מיהת להקדיש דבר אחד אלא שהוא טעה משום דבר אחר ובהא הוא דקאמרי ב''ש דהוי הקדש כמו במתני' שנתכוין להקדיש שור שחור והיה טועה בדעתו שהוא יצא ראשון ויצא לבן אבל אם לא נתכוין כלל להקדיש שהיה בלבו חולין וטעה בדיבורו ואמר הקדש אפילו לב''ש לא הוי הקדש:

היא מתניתא מה היא. האי מתני' דתרומות כמאן אתיא על דעתיה דרבי ירמיה במחלוקת. שנויה ולא אתיא אלא כב''ה דאלו כב''ש לדידיה לא אתיא שאפילו בנתכוין לומר חולין ואמר עולה קדשה ומכ''ש בנתכוין לומר עולה ואמר שלמים:

על דעתיה דרבי יוסי דברי הכל היא. דלא אמרי ב''ש הכא אלא בשטועה בדבר אחר דכסבור היה שזה יצא ראשון ויצא האחר דנתכוין מיהת להקדיש לזה שיצא ראשון ולא מיקרי הכחשה בדבורו אבל התם שנתכויין לעולה ואמר שלמים דהוי הכחשה בדבורו מודו ב''ש דלא אמר כלום דהוי כנתכוין לחולין ואמר הקדש שהרי לא נתכוין מעולם לשלמים:

משנה: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים הֶקְדֵּשׁ טָעוּת הֶקְדֵּשׁ וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים אֵינוֹ הֶקְדֵּשׁ. כֵּיצַד אָמַר שׁוֹר שָׁחוֹר שֶׁיֵּצֵא מִבֵּיתִי רִאשׁוֹן הֲרֵי הוּא הֶקְדֵּשׁ וְיָצָא לָבָן בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים הֶקְדֵּשׁ וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים אֵינוֹ הֶקְדֵּשׁ. דֵּינָר זָהָב שֶׁיַּעֲלֵה בְיָדִי רִאשׁוֹן הֲרֵי הוּא הֶקְדֵּשׁ וְעָלָה שֶׁלְּכֶסֶף בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים הֶקְדֵּשׁ וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים אֵינוֹ הֶקְדֵּשׁ. חָבִית שֶׁלְּיַיִן שֶׁתַּעֲלֶה בְיָדִי רִאשׁוֹנָה הְרֵי הִיא הֶקְדֵּשׁ וְעָֽלְתָה שֶׁלְּשֶׁמֶן בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים הֶקְדֵּשׁ וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים אֵינוֹ הֶקְדֵּשׁ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מתני' בית שמאי אומרים הקדש טעות הקדש. דס''ל לב''ש דילפינן מתמורה דאפי' בטעות הוי דכתיב והיה הוא ותמורתו יהיה קדש ודרשינן יהיה לרבות שוגג כמזיד:

ובית הלל אומרים אינו הקדש. דלא גמרינן תחלת הקדש מסוף הקדש אמורה שהוא בא מכח דבר אחר שהיה הקדש:

שור שחור שיצא מביתי ראשון. היום יהא הקדש ויצא לבן לב''ש הוי הקדש הואיל ויצא בראשונה וכן דינר כסף וחבית של שמן אע''פ שלא נתקיימו דבריו ולב''ה לא הוי הקדש דהואיל ולא נתקיימו דבריו הקדש טעות הוא ולאו כלום הוי.

מַאי טַעֲמָא דְּרִבִּי יוֹסֵי. קָרְבָּנוֹ לַי֨י עַל נִזְרוֹ. שֶׁיִּקְדּוֹם קָרְבָּנוֹ לְנִזְרוֹ. וְלֹא שֶׁיִּקְדּוֹם נִזְרוֹ לְקָרְבָּנוֹ. הֲווֹן בְּעֵיי מֵימַר. רִבִּי יְהוּדָה יוֹדֵי לְרִבִּי יוֹסֵי. אַשְׁכְּחֵיה אֲמַר. לֹא דוֹ מוֹדֵי לְדוֹ וְלֹא דוֹ מוֹדֵי לְדוֹ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מאי טעמא דר' יוסי. דס''ל במתני' אין זה שמגלח על נזירות אביו אלא מי שהיה הוא ואביו נזירים דכתיב קרבנו לה' על נזרו ודריש לה מדכתיב קרבנו על נזרו משמע שנזרו יהא קודם לקרבנו ולא שיפריש קרבנו קודם לנזרו וה''נ אם לא היה הבן נזיר קרבנו קודם לנזרו הוי:

הוון בעיי מימר. היו בני הישיבה רוצים לומר דרבי יודה הוא ת''ק דרבי יוסי במתני' מודי לרבי יוסי כשהוא ואביו נזירי'. שמגלח על נזירות אביו אלא דרבי יוסי הוא דפליג על רבי יודה בשלא היה הוא נזיר:

אשכחיה אמר. הדר אשכחו ברייתא דקאמר בהדיא דפליגי בתרוייהו ולא זה מודה לזה ולא זה לזה לרבי יוסי דוקא כשהיה הוא ואביו נזירים ולרבי יהודה דוקא אם היה אביו נזיר לבדו אבל אם היה הוא ואביו נזירים מכיון שנתחייב בקרבן בפני עצמו בחיי האב אין זה הוא שמגלח על נזירות אביו:

סליק פירקא בס''ד

עַד כְּדוֹן בְּשָׁוִין. הוּא נָזִיר אַחַת וּבְנוֹ נָזִיר שְׁתַּיִם. הוּא וּבְנוֹ נָזִיר אַחַת. הוּא נָזִיר טָהוֹר וּבְנוֹ נָזִיר טָמֵא. הוּא נָזִיר טָמֵא וּבְנוֹ נָזִיר טָהוֹר.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

הוא נזיר טהור ובנו נזיר טמא. מהו להביא ציפרין באותן מעות שהפריש אביו לנזירות טהרה וכן הוא נזיר טמא ובנו נזיר טהור מהו להוסיף על מעות שהפריש אביו לציפרין ולהביא קרבנות נזירות טהרה ולא אפשיטו כל הני בעיא:

הוא נזיר אחת ובנו נזיר שתים מהו להוסיף על מעות אביו ולהביא קרבנותיו שתים:

ה''ג עד כדון בשוין הוא ובנו נזיר אחת. ואמתני' קאי האיש מגלח על נזירות אביו ועד כאן כשהיו נזירין שוין דשניהם לא נזרו אלא אחת:

רִבִּי אָחָא רִבִּי אִימִּי אָמַר. רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה שָׁאַל. מְלִיקַת הָעוֹף שֶׁלּוֹ מָהוּ שֶׁתֵּיאָכַל. עַד דְּאַתְּ מַקְשֵׁי לָהּ לִמְלִיקַת הָעוֹף קְשִׁיתָהּ לִשְׁחִיטַת הָעוֹף. תַּמָּן סָפֵק אֶחָד. וָכָא שְׁתֵּי סְפֵיקוֹת. אָמַר רִבִּי מָנִי. וַאֲפִילוּ הָכָא סָפֵק אֶחָד הוּא. כְּהָדָא דְתַנֵּי. הַנּוֹחֵר וְהַמְעַקֵּר אֵין בּוֹ מִשּׁוּם שְׁחִיטַת חוּלִין בָּעֲזָרָה. רַבָּנִין דְּקַיְסָרִין בְּשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. אֲפִילוּ סָפֵק אֶחָד אֵינוֹ. כְּמָאן דְּאָמַר. אֵין שְׁחִיטַת הָעוֹף הָעוֹף 20a מְחוּוֶּרֶת מִדְּבַר תּוֹרָה. וַיִּשְׁטְחוּ לָהֶם שָׁטוֹחַ. וַיִּשְׁטְחוּ לָהֶם שָׁחוּט.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

רבנן דקיסרין. אמרין בשם רבי יוסי ב''ח דלא הוי קשיא ליה כלל דאפילו ספק אחד אין כאן כמ''ד אין שחיטת העוף מחוורת מד''ת אין לה עיקר מן התורה אלא אסמכתא בעלמא מקרא וישטחו להה שטוח לשון שחוט דבר הטעון שחיטה ואין כאן לא נבלה ולא חולין בעזרה דהא לאו זביחה היא:

אמר רבי מני אי משום הא לא אריא דאפילו הכא במליקה לא הוי אלא ספק אחד משום נבילה אבל חולין בעזרה לא איתסר אלא בזביחה כהדא כו':

תמן. בשחיטה ספק אחד הוא דהוי והכא במליקה שני ספיקות יש כאן משום נבילה ומשום חולין בעזרה והילכך נקטה להבעיא משום מליקה:

עד דאת. ומתמה הש''ס עד דאת מקשי לה למליקת העוף ומשום ספק חיסור נבילה קשיתה לשחיטת העוף כלומר תיפוק ליה דבלאו הכי יש כאן ספק איסור ואפילו אי הוי שחיט להו דשמא לאו נזירות גמורה הוי ואסורין משום חולין בעזרה:

רבי יוסי ב''ח שאל מליקת העוף שלו מהו שתיאכל. זה הבן שאביו מדירו בנזיר ואם נטמא בעי למיתי קרבן ציפרים ומליק להו ואם נזירות גמורה הוי ומותרין הן כשאר מליקת העוף שהותרה לכהנים או דלא הוי נזירות אלא מדרבנן ולא אישתרי לגביה מליקת העוף משום נבילה:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source